פוסט שמיני :)

טוב אז קודם כל שוב אני רוצה להתנצל על כל הזמן שעובר בין פוסט לפוסט..אז ככה, מה שפספסתם בחודשיים האלה זה שאני והאקס שלי זה שחפרתי עליו, חזרנו ! ודווקא עכשיו שחזרנו ידיד שלי וחברה שלו נפרדו, וזה ידיד שסוג של התחיל להיות בנינו משו.. קיצור סיבוך אז עכשיו שכל הגברים האלה סביבי קורים אני מרגישה קצת היסטרית, ואני ונאת להרגיש ככה..

אני בדרך כלל מאוד יודעת מה אני מרגישה ומאוד בטוחה ושלמה עם זה, גם אם זה לרעה או גם אם זה לא הדדי, אבל האי ידיעה הזה הורג אותי.

האמת ששיר שבדיוק יתאר את מה שאני מרגישה לא מצאתי, אבל השיר שהרגשתי שכאילו הידיד שלי וחבר שלי כותבים לי עכשיו זה השיר של אבריל לאבין ..

אז קצת על אבריל.. היא אמנית שאני מאוד מעריכה בעיקר כמו שכבר אמרתי כי אני מעריכה אמנים שכותבים ומלחינים את השירים של עצמם, וגם כי יש לה קול אלוהי ויכולת לגרום לי להזדהות איתה.

טוב אז השיר הוא : 

השיר מספר על בחור שאהב לסבך את הכל ועכשיו אני קצת מרגישה כאילו אני הבחור הזה..

טוב זה כל מה שיש לי להגיד כרגע, אני מצטערת עם הפוסט קצת מבולבל או לא מובן אבל זה המצב שבו אני נמצאת עכשיו ..

מקווה שאהבת עד כאן הפוסט השביעי :)